תנורים המשמשים לחימום לוחות מקטעים קטנים- מורכבים רק מקטע חימום מראש ומקטע חימום.
באופן קונבנציונלי, חלקי הכבשן מחולקים גם לפי מספר כבלי החימום המשמשים להתקנת מבערים בתוך הכבשן. תנורים נקראים מקטע-יחיד, שני-מקטעים, או אפילו חמישה-קטעים, שישה-מקטעים וכו', בהתאם למספר כבלי החימום. בשנות ה-50 וה-60, עקב הגדלת קיבולת הגלגול וההגבלה על אורך תנורים מסוג -דחף (שלא יכול להיות ארוך מדי בגלל אורך הדוחף), נוספו כבלי חימום בקצה ההזנה, ובכך ביטלו את החלק שאינו{10}}מחמם מראש המוצר, על מנת לשפר את השטח התחתונה של המוצר. שימוש בסוג זה של תנור לחימום לוחות, התפוקה ליחידת שטח של תחתית התנור מגיעה ל-900-1000 ק"ג/(מ"ר לשעה), עם צריכת חום של כ (0.5-0.65) × 10⁶ קק"ל/טון. מאז שנות ה-70, עקב צורכי שימור אנרגיה והעובדה שתנור הקורות ההולכת המתהווה מאפשר הגדלת אורך התנור, נוסף קטע חימום מוקדם ללא חימום. התפוקה האופטימלית של יחידת שטח תחתית התנור היא 600-650 ק"ג/(מ"ר לשעה), עם צריכת חום של כ (0.3-0.5) × 10⁶ קק"ל/טון.
תנורי חימום רציפים משתמשים בדרך כלל בדלקים גזים, נפט כבד או פחם מפורק; כמה שורפים פחם גוש. כדי לנצל ביעילות את החום מגז הפליטה, מותקנים מחליפי חום לחימום מראש של אוויר וגז בארובה, או מותקנים דודי חום פסולת.
